פ' חקת ב"ה ערב שבת קדש פ' חקת תשע"ח
זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אֲדֻמָה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה על (במדבר יט, ב).
לעי"נ של אורי ז"ל
מדרש רבה:
רבי יצחק פתח: [קהלת ז, כג]: 'כל זה נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני . כתיב [מ"א ה, ט]: 'ויתן א-להים חכמה לשלמה ותבונה הרבה מאד ורחב לב כחול אשר על שפת הים' , מהו 'כַּחוֹל'? רבנן אמרי: נתן לו חכמה כנגד כל ישראל , שנאמר [הושע ב, א]: 'והיה מספר בני ישראל כחול הים' . אמר ר' לוי:מה חול גָּדֵר לים כך היתה חכמה גְּדוּרָה לשלמה; מתלא אמרינן [המשל שאומרים]: [משלי כה, כח]: 'דעה חסרת מה קנית, דעה קניתה מה חסרת?! ' (במדבר רבה יט, ג).
הרב זוין:
שני מובנים ל'חוקת' – חקיקה וחק. 'זאת חֻקַת התורה' בשני המובנים – [שמות לב, טז]:, 'ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם' , 'חָרוּת על הלוחות'- הרי החקיקה, ואשר על כן נקרא משה רבינו בשם 'מחוקק' – [דברים לב, כא] 'כי שם חלקת מחוקק ספון'. . . וכיוצא בכתובים רבים – הרי החק.
שני מיני אותיות הם – אותיות הכתב ואותיות החקיקה. ההבדל ביניהם: אותיות הכתב הם בעצם נפרדים מהדבר שעליו נכתבו. אין האותיות דבר אחד עם הקלף או הנייר. האותיות הן מדיו , או צבע וכיוצא, והן נבדקו בכתיבתן בצורת אותיות על הקלף והנייר היו כאחדים. אבל אותיות החקיקה הן דבר אחד ממש עם הדבר עליו נחקקו. החקיקה היא מניה-וביה. אין להפריד בין האבן או הלוח למה שחקוק עליו . לא באו האותיות מן החוץ, מאיזה גוף זר, כדיו וכיוצא. כשאמרו על דברי התורה [משלי ג, ג]: ' כתבם על לוח לבך' הכוונה היא לאותיות החקיקה, כמו שהיו בלוחות הברית : 'והלוחות כתובים משני עבריהם, מזה ומזה הם כתובים' . . התורה צריכה להיות חודרת בתוך תוכו של הלב לעמקי עמקיו ולחדרי חדריו, ולכן אמרו : [עייןזהר אחרי עג, א]: 'ישראל ואורייתא וקודשא בריך הוא חד הוא'. (לתורה ולמועדים, עמ' 205).
ר' ברוך הלוי עפשטיין:
כפי שידוע, כְּלַל מצות פרה אדומה ומה שהיא 'מטהרת טמאים ומטמאה טהורים' . . . כל אלה הם חוקה בלא טעם. ועפ"י זה אפשר לפרש מה שספרו בתלמוד [קידושים לא, א], שפעם אחת ביקשו חכמים לקנות מגוי אחד אבנים לחושן ואפוד בששים רבוא [זהובים] , והי' המפתח מן האוצר מונח תחת מראשותיו של אביו שהי' ישן עליהם ולא רצה הבן לעוררו משנתו, ובין כה נתבטל הקנין. ולשנה אחרת נתן לו הקב"ה שכרו על מצות כבוד אב, שנולדה לו פרה אדומה בעדרו ונכנסו חכמי ישראל אליו לקנותה וביקש מהם עבורה אותו ממון שהפסיד בשביל שלא ציער את אביו, ונתנו לו. והנה לפלא שמצא הקב"ה לשלם לו באופן מצוין זה שתיוולד בעדרו פרה אדומה, בעוד שכמה דרכים לו לשלם שכר מצוה . . . אך יתכן שהיתה באופן תשלום שכר זה כוונה מיוחדת והוא כדי שלא תזוח דעת האומות עליהם נגד ישראל, שבשביל כבוד אב איבד גוי סכום רב, והראו בזה שלא רק בשביל מצוה שהדעת מחייבתה ככבוד אב רגילים ישראל להוציא כסף רב, אך גם עבור מצוה שאין יודעים לה טעם ורק מפני גזירה חוקית מאת ה' כמצות פרה אדומה, נכנונים ישראל גם כן להוציא כסף רב (תוספת ברכה, עמ' 134).
מתוך פיוטים לשבת פרשת פרה:
התמיהות סביב מצות פרה אדומה מוזכרות גם בעולמו של הפיוט, דוגמת הפיוטים לפרשת פרה:
'אמרתי אחכמה והיא רחוקה' . . . אין לשוחח עוצם נפלאותיך, אין להגיד חקר דתותיך, אין להבין תוקף מפעלותיך אין לפענח עומק פלאותיך . . . אין לגלות סוד עדותיך. . . פרה אדומה עושיה מְטַמְּאָהּ והיא עשויה לטהר כל טומאה . . . וכל המשכיל יבין חוץ מטעמי פרה שאין להבין . . . (מתוך הפיוטים לשבת פרה).
ספר החינוך:
אף על פי שֱׁמְלָאָנִי לבי לכתוב רמזים מטעמי המצוות שקדמו על פי הפשט עם ההתנצלות שהמלאכה לחנך בה בֳָנֲי והנערים חביריו ישמרם א-ל, במצוה זו רפו ידי ואירא לפצות פי עליה כלל, גם בפשט. כי ראיתי לרבותינו ז"ל האריכו הדיבור בעומק סודה וגודל עניינה, עד שאמרו [תנחומא חוקת] 'אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני'. . . . . . ועתה אל יחשוב שומע שעניין סודה וסדר חוקה הוא מהיותה מטהרת בההגיע אפרה על גוף המיטהר, שהרי כענין דבר זה ימצא בשאר הקרבנות בעניין הזב והיולדת שתשלום טהרתן בקרבן היא, , אבל עיקר הפלא לפי ששמעתי הוא על היותה מטהרת הטמאים ומטמאה העוסקים בשריפתה . . . ועל דבר זה מונין האומות את ישראל עליה . . . ואמנם כמה תרופות בעשבי האדמה ובאילנות מן הארז אשר בלבנון עד האיזוב אשר בקיר מלאים סגולות בהפכים: יקררו החמים ויחממו הקרים, ואילו ידענו מהות הנפש ושרשה ומחלתה ובריאותה נבין באולי כי סגולת הפרה גם כן להחליא הנפש ולטמאה בעסק השריפה , ואחרי היותה אפר מרפא מחלת הטומאה, וז ה אינו ברור להשיג בעניין כלום אלא שחיבת הקודש והחשק להשיג ידיעה בנסתר יגיד הקנה לכתוב. . . ונוהגת בארץ ישראל בזמן הבית. והיא מן המצוות שאמרנו בראש הספר שהן מוטלות על הציבור כולן…ואמרו רבותינו ז"ל שתשע פרות אדומות נעשו משנצטוו במצוה זו עד שחרב הבית בשנייה, הראשונה עשה משה עליו השלום, שנייה עשה עזרא עד חורבן הבית, ועשירית יעשה המלך המשיח שֱיִּגָלֱה במהרה בימינו (מצוה שטז, חומש תורת חיים, עמ' שלב).