פ' וישב ב"ה ערב שבת חפ' וישב שבת חנוכה תשפ"א
וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען
על הפסוק הפותח את פרשתנו ישנו פירוש קלאסי של רש"י האומר כך:
רש"י: . . . ועוד נדרש בו: 'וישב': ביקש יעקב לישב בשלוה, אומר הקב"ה: 'לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה ?! (רש"י ע"א).
לפני כמה שנים הבאנו כבר את הפירוש המדרשי הזה המופיע שתי גרסאות שונות. האחת היא כפי שכתבנו ובה הוזכרו הדברים בשם הקב"ה בעוד שהגרסה השניה מביאה את הדברים בשם השטן. גם בעל תורה שלימה וגם בעל בעל 'תוספת ברכה' דנים בנושא, והנושא נידון גם במהד' בראשית רבה של תיאודור – אלבק. חשוב מאוד להדגיש שכפי שכתבנו אז הנושא איננו מצטמצם בגרסה כזו או אחרת, אלא ברור לנו שמאחורי הדברים ניצבת שאלה עמוקה יותר באשר ל עצם משמעות החיים שלנו עלי אדמות, ולענ"ד הנושא חשוב מאין במוהו !
הרב ליכטנשטיין כותב שבפסוק א"י נקראת פעם אחת 'ארץ מגורי אביו' ופעם אחת 'ארץ כנען' והוא כותב כך:
. . . הפסוק בעצם מתאר שני נימוקים שונים לישיבת יעקב בארץ ישראל. מחד, יעקב בוחר לגור בארץ מכיוון שהיא ארצו של אביו, ומאידך הבחירה בארץ נובעת מעצם העובדה שזו ארץ כנען, הארץ המובטחת. שני האספקטים הללו של התיישבות יעקב בארץ, מופיעים בדברי המפרשים על עתר. הרשב"ם מסביר שיעקב ישב בארץ, 'כי לו משפט הבכורה'. לעומת זאת, הרמב"ן והראב"ע שמים את הדגש על כך שארץ כנען היא הארץ הנבחרת ולכן יעקב בחר להתיישב בה. כאמור, אין כאן סתירה בין הדברים – ניתן לצרף את שני הנימוקים ולומר שיעקב ישב בארץ, הן בשל היותו ממשיכו של אביו והן בשל היותה הארץ הנבחרת ומכאן הכפילות בפסוק. . . נראה פשוט כי מאז שהיא נבחרה ע"י הקב"ה כמקום מושבו של עם ישראל, היא הפכה להיות מיוחדת וקדושה. . . אם ננסה להתחקות אחר המניע השני לבחירת יעקב בארץ – היותה ארצו של אביו – נוכל לומר כי היא מורכבת מהיבט סוביקטיבי ואובייקטיבי: ראשית, מבחינה סוביקטיבית, כל אדם יעדיף להישאר לגור במקום הישן ולא לנדוד למקום חדש בו עליו להתחיל את הכל מהתחלה. אך מעבר לכך, ישנה גם חשיבות אובייקטיבית לבחירה במגורי אביו – כדי להשתרש בארץ, צריכים לגור בה כמה דורות וכן לקבוע בה חזקה. אמנם, יעקב לא זכה להישאר בארץ זמן רב, אך בכל זאת השיג שני דברים – ראשית הארץ נקראת מכאן ולהבא על שמו 'ארץ ישראל ', שנית הוא יצר קשר אמיץ בינו ובין הארץ. במעשים אלו, יעקב בעצם הכשיר את הקרקע לקראת העתיד – הירידה למצרים. יעקב אמנם ידע שבניו עתידים לרדת למצרים ולהשתעבד שם, אך זה לא מנע ממנו להתקשר אל הארץ ולהיאחז בה. מטרתו היתה, שגם כאשר יעזבו בניו את הארץ, הם ייפרדו ממנה רק מבחינה פיזית, אך יישארו קשורים אליה בקשר פנימי ועמוק . . . (מתוך אתר ישיבת הר עציון).
אין ספק שבכך הרב ליכטנשטיין משרטט את תחושת עם ישראל במהלך כל שנות הגלות !
בספרו הקלאסי על הפסיכולוגיה של העם היהודי כותב קורט לוין על מעמדו הפגיע של היהודי בארצות הגולה.
והרב זוין שמן הסתם לא הכיר אותו מגלה לנו שהדבר בעצם כבר רמוז בפסוק הפותח את פרשתנו, וכך הוא כותב::
הרב זוין:
. . . ובספרים כתוב שהפסוק מאשים את יעקב על שביקש לישב בשלוה במקום שאביו הרגיש עצמו כגר: 'וישב
יעקב בארץ מגורי אביו' יצחק הכיר שבעולם הזה אינו אלא גר ויעקב רצה לשבת כתושב ('כלי יקר' ) ומעשה אבות סימן לבנים. . . ובימי החשמונאים נתגלה צד אחר של המטבע. 'ויגר יעקב בארץ מושב אביו' . בארץ ישראל, ששם אנו תושבים, שלטו היונים והמתיוונים ולא נתנו לשמור התורה ולקיים המצוות: 'להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך'. ואלה שרצו לשמור התורה היו כגרים ונכרים ומעטים בארץ. זרים היו לתושבים, והתושבים היו לגרים. וכשגברו החשמונאים וניצחום נתנו כח כפול לישראל: לבלי להיות גר במקום שצריך להיות תושב, ולבלי להיות 'וישב בארץ מגורי אביו' . וזה לקח לדורות: בגולה צריכים להרגיש כגרים, ובארץ ישראל כתושבים וקבועים. והוא שנאמר לאברהם: 'כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם' הרי זה כפל לא-מובן: וכי יכול להיות גר בארץ לא להם, אלא כך אמר: 'כי גר יהיה זרעך' , הם ירגישו את עצמם כגרים, כשיהיו 'בארץ לא להם', שאם ירגישו כתושבים בגלות לא יוכלו להיגאל, ולהיפך: בארץ שלהם, בארץ ישראל, ירגישו כתושבים. ואף על זה נאמר: 'אשרי יושבי ביתך' אשרי מי שמרגיש עצמו כתושב ב'בביתך', בארץ ישראל, בכלל, ובבתי כנסיות ובתי מדרשות בפרט (לתורה ולמועדים, עמ' 51 – 52 ).
חשוב מאוד להבהיר ולהדגיש: דבריו של הרב זוין אינם בבחינת 'דרוש נחמד', אלא הוא מתאר נאמנה את כל הטרגדיה של אותם יהודים שמרגישים את עצמם – לפעמים – בטוב בארצות הגולה, לעומת אלה שמחליטים לעזוב את הארץ כדי לגור ברצונם בחו"ל. והדברים התרחשו בכל שנות הגלות ועד לימינו אנו . . .