ויקרא התשע״ט

ב"ה ערב שבת קדש פ' ויקרא תשע"ט

כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם (שמות מ, לח).

ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר (ויקרא א, א).

כמה מהפרשנים דנים בקשר שבין סיומו של ספר שמות ובין תחילתו של ספר ויקרא, וביניהם ר' החזקוני:

חזקוני:

לפי שאמר למעלה בסוף הספר: ' וכבוד ה' מלא את המשכן ולא יָכֹל משה לבוא אל אהל מועד וכו' הוצרך לקרותו וליתן לו רשות להכנס ולפיכך כתב: ' ויקרא אל משה ' ולא 'ויקרא ה' אל משה' וכן הפירוש: ויקרא כבוד ה' הנזכר למעלה אל משה מאהל מועד וידבר אליו (פירושו ע"א).

ומכאן לפרשנותו של הרשב"ם. במקומות שונים במהלך פירושו לתורה מזכיר הרשב"ם את פירושיו של רש"י, וכך גם בתחילת דבריו לויקרא:

רשב"ם:

הלכות מרובות יש בו והתבוננו החכמים בפירושי זקני [רש"י], כי לא אאריך אלא במקומות שיש לפרש פשוטי מקראות (פירושו ע"א).

בעל מדרש הגדול מצביע כאן על ענונותו של משה רבינו:

מדרש הגדול:

זה שאמר הכתוב: 'נצר תאנה יאכל פריה' ושמר אדניו יְכֻבַּד, נאמר הפסוק הזה כנגד משה רבינו, שהיה זהיר ונזהר במצותיו של הקב"ה, וכן אתה מוצא בשעה שצוה הקב"ה בבעשיית המשכן לא עיכב בדבר ולא נתרשל אלא: 'ויעש משה ככל אשר צוה ה' א­תוֹ' וכן היה עתיד לעשות וכיון שהשלימו ושרתה בו שכינה, הקטין עצמו ולא נכנס לתוכו עד שקרא לו הקב"ה ונכנס, הה"ד : 'נצר תאנה יאכל פריה' . שזכה להסתופף בצל השכינה. 'ושמר אדניו יְכֻבַּד' (משלי כז, יח). שקרא לו הקב"ה במעמד כל ישראל , דאמר ר' תנחום: בדרך שנהג משה כבוד בשכינה כך נהג בו הקב"ה כבוד גדול שקראו לו והיה מדבר עמו במעמד כל ישראל שהיו עומדין באותה שעה יותר מששים רבוא, והיו בהם זקנים וראשי אבות ושרי אלפים ושרי מאות ולא היתה קרייה אלא למשה בלבד , הה"ד: 'לעיני כל ישראל ויקרא אל משה' .

אמר ר' זריקה: וכי תעלה על דעתך שהיה משה מניח השכינה והולך לו לצד אחר?! שכך כתיב ביה: 'קרייה' ? לא בא הכתוב אלא להודיע ענותנותו וצניעותו של משה. בנוהג שבעולם אדם שהמלך רגיל לדבר עמו בכל עת הוא נכנס ויוצא שלא ברשות, מפני שלבו גס במלך, אבל מרע"ה אינו כן. אעפ"י שדיבר עמו הקב"ה פנים אל פנים כמה פעמים היה עומד ו מרתיע ונוהג כבוד בשכינה כאילו לא נידבר עמו מעולם, ובדבר הזה זכה למה שלא זכה אדם מעולם, שכל זמן שיכנס מיד שכינה מדברת עמו, שנאמר: 'ובבא משה אל אהל מועד וישמע את הקול מדבר אליו . . . 'הה"ד ושמר אדניו יכבד' (מובא בתורה שלימה, ג').

האל"ף הזעירא במילה הפותחת את פרשתנו מקבלת משמעות מיוחדת וחובקת עולם בדבריו של הרב זקס:

הרב זקס:

'האות אל"ף בסוף המילה 'ויקרא' היא אל"ף נחה וכמעט שאינה נשמעת. היא נכתבה כאל"ף זעירא וכמעט שאינה נראית. אל תצפו – רומזת לנו התורה – שנוכחותו של א-להים בהיסטוריה תהיה תמיד ברורה ובלתי מתמעת לשתי פנים. כפי שהיה ביציאת מצרים ובקריעת ים סוף. בדרך כלל היא סמויה , וההבחנה בה תלויה ברגישותנו, מי שמתבונן יראה אותה., מי שמקשיב ישמע אותה. אבל קודם כול יש להתבונן ולהקשיב. אם תבחרו שלא לראות ושלא לשמוע ה'ויקרא' יהפוך ל'ויקר' . הקריאה תהיה בלתי נשמעת. ההיסטוריה תהיה מקרית (שיג ושיח, עמ' 6).

וכך חכמינו בעבר ובהוה מוצאים תובנות מפתיעות בלשון הכתוב.