ב"ה ערב שבת קדש פ' ויקהל פקודי תשפ"א
ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה (שמות לה, ל).
וּלְהוֹרֹת נתן בלבו . . . (שם, לד). ויעש בצלאל את הארן . . . (שמות לז, א)
בפרשיות המשכן זוכה בצלאל לכמה וכמה ביטויים של כבוד, ונביא חלק מהם:
מדרש רבה :
. . . הדא הוא דכתיב [משלי ט, ט:] 'תן לחכם ויחכם עוד', זה נח שאמר לו הקדוש ברוך הוא: 'מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה', וכשיצא מה כתיב [בראשית ח, כ] : ' ויבן נח מזבח לה', מאי 'ויבן' ?
נתבונן ואמר: 'מה טעם ריבה הקדוש ברוך הוא בטהורים יותר מן הטמאים ? לא שהיה רוצה שיקריב לו מהן ? מיד: 'ויקח מכל הבהמה הטהרה' , הוי 'תן לחכם ויחכם עוד', לפי שהחכם שומע דבר וּמְקַיְּמֹו ומוסיף עליו . . . דבר אחר: 'תן לחכם ויחכם עוד' זה משה, שנאמר [משלי כא, כב:] 'עיר גברים עלה חכם' שהיה למד תורה מפי הגבורה ובא ואמר לישראל ומטיבן והוא מוסיף להם חיים, הוי ותן לחכם ויחכם עוד'.
לבניית המשכן יש כמובן לא רק משמעות פיזית של עצם הבנייה החמרית, אלא בעלי המדרש מתייחסים גם למשמעות הרוחנית של בניית המשכן, ומכאן הקשר המתבקש בין עצם הבנייה ובין ההבנה וההתבוננות הקשורות בה. כפי שראינו, בבניית המשכן נועד תפקיד מרכ זי במיוחד לבצלאל, כדברי המדרש:
. . . 'תן לחכם' זה בצלאל. אתה מוצא בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה 'עשה המשכן', בא ואמר לבצלאל . אמר לו: 'מהו המשכן הזה ? אמר לו שֶׁיַשְרֶה הקדוש ברוך הוא שכינתו בתוכו ומלמד לישראל תורה. אמר לו בצלאל: 'והיכן התורה נתונה ?' אמר לו משאנו עושים את המשכן אנו עושין הארון. אמר לו: 'רבינו משה, אין כבודה של תורה בכך, אלא אנו עושין הארון ואחר כך המשכן, לפיכך זכה שיקרא על שמו, שנאמר : 'ויעש בצלאל את הארון' (מדרש רבה שמות ויקהל, פר' ג, ס' א).
ואולם, בנוסף לחכמתו היתה לו עוד תכונה חשובה נוספת, הראויה לחכמים המעורים בסביבה , ועל כך נאמר :
בעל תורה תמימה:
במדרש רבי תנחומא על פסוק זה אמרו: זה שאמר הכתוב [משלי ג, ד): 'ומצא חן ושכל טוב בעיני א-להים ואדם' , ולא התברר ענינו וכוונתו. ואפשר לומר משום דבנוהג שבעולם, בחוג אומנים ובעלי מלאכה שונים שכל זמן שאין אנשים רואים את מלאכתם נגמרת . . .לא יחושו אליהם אמונה שלמה כי מומחים הם בענינם, ורק אם יביאו תעודה על שלמותם בענינם מאיש מכובד ומומחה לדבר ,רק אז יחושו אליהם אמונה אף טרם ראו תוצאת מלאכתם בפועל. והנה כאן לא היו ישראל יודעים כלל משלמותו של בצלאל בענינו, כי לא ראו מכל מעשיו מאומה וגם משה לא הי' יכול להעיד עליו, כי גם הוא לא ראה מאומה ממעשיו, ורק כשהביא משה תעודה כביכול מאת ה' כמו שאמר: 'ראו קרא ה' בשם בצלאל . . . וימלא אותו ברוח א-לוהים בחכמה ובדעת ובכל מלאכה . . . ' אז האמינו בו ישראל וזו היא כוונת המדרש שהבאנו. שסמך פסוק זה את הפסוק דמשלי, ' ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם' אז יאמינו בך כל בני אדם, וכמו בענינו של בצלאל כמו שביארנו (תוספת ברכה, עמ' 323 ).
לבסוף, נשאל את עצמנו שאלה חשובה: איך אבותינו במדבר שרק עכשו זכו בשחרור מעול השעבוד יכלו לעסוק בעבודת המשכן ?מי נתן להם כח לעמוד בכך ? לכך בחר הקדוש ברוך בדמותו המופלאה של בצלאל, כדברי הרמב"ן בפירושו לפסוק מפרשת כי תשא ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה ואלה דבריו: הרמב"ן : . . . ומשה אמר לישראל [בפרשתנו] : 'ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה' , והטעם כי ישראל במצרים פרוכים בעבודת חומר ולבנים, לא למדו מלאכת כסף ווזהב וחרושת אבנים טובות ולא ראו אותם כלל.. והנה הוא פלא שימצא בהם אדם חכם גדול בכסף ובזהב ובחרושת אבן ועץ וחושב ורוקם ואורג, כי אף מלומדים לפני חכמים לא ימצא בקי בכל האומנויות כולם, והיודעים ורגילים בהם בבוא ידיהם תמיד בטיט לא יוכלו לעשות בהן אומנות דקה ויפה ועוד שהוא חכם גדול בחכמה בתבונה ובדעת להבין סוד המשכן וכל כליו למה צוו ואל מה ירמוזו, ולכן אמר ה' למשה שיראה הפלא הזה וידע כי הוא מלא אותו רוח א-לוהים לדעת כל אלה בעבור שיעשה המשכן במדבר ולכבודו בראו, כי הוא קֹרא הַדֹּרוֹת מראש [ישעיה' מא, ד]
ואוסיף מלה אישית: לא רק אבותינו במדבר אלא גם דורות רבים של בנים ובני בנים התנסו בתנאי שעבוד קשים והתמודדו איתם ובעז"ה יכלו להם ואף בע"ה הצליחו לבנות יסודות חדשים המעידים על החיוניות המופלאה והניסית של עמנו, ואכמ"ל !!