ב"ה ערב שבת קדש פרשת ויגש
"ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי וכי הוא משל בכל ארץ מצרים ויפג לבו כי לא האמין להם" (בראשית מה כו)
כאשר האחים חוזרים ליעקב ומספרים לו שיוסף עודנו בחיים "וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים" מתקשה יעקב להאמין להם.
התורה ממשיכה בפס' הבא ומתארת איך בכל זאת קיבל יעקב את הבשורה: "וידברו אליו את כל דברי יוסף… וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו ותחי רוח יעקב אביהם".
הרמב"ן דן בשאלה הידועה והמתבקשת: האם ידע יעקב על המכירה?
"יראה לי על דרך הפשט שלא הוגד ליעקב כל ימיו כי אחיו מכרו את יוסף, אבל חשב כי היה תועה בשדה והמוצאים אותו לקחוהו ומכרו אותו אל מצרים, כי אחיו לא רצו להגיד לו חטאתם, אף כי יראו לנפשם פן יקצוף ויקללם, כאשר עשה בראובן ושמעון ולוי (להלן מט ג – ז). ויוסף במוסרו הטוב לא רצה להגיד לו, ולכך נאמר 'ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר' וגו', ואלו ידע יעקב בענין הזה היה ראוי להם שיחלו פני אביהם במותו לצוות את יוסף מפיו, כי ישא פניו ולא ימרה את דברו, ולא היו בסכנה ולא יצטרכו לבדות מלבם דברים".
האברבנאל עומד על נקודה אחרת.
יוסף שלח כאמור עגלות. יוסף גם אמר לאחיו: "והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים ואת כל אשר ראיתם". יעקב אומר בתגובה:" רב עוד יוסף בני חי אלכה ואראנו…"
האברבנאל מדייק ואומר כך1:
" ולפי שהם אמרו אל אביהם שני דברים האחד שהיה יוסף חי והשני שהוא מושל בכל ארץ מצרי' ואין ספק שהיו מאריכין בספור ממשלתו ועניניו כמו שאמר להם יוסף 'והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים' אמר יעקב 'רב עוד יוסף בני חי' כלו' מה לי שיהיה אדון ומושל או שלא יהיה, רב לי לדעת שהוא חי 'אלכה ואראנו' רצונו לומר לא אלך שמה לראות את כבודו ואת גדלו ולא כדי שיכלכל אותי בשני הרעב כאשר אמרתם אבל אלכה ואראנו בלבד כי זהו חשקי וחפצי לא הכלכלה ולא דבר אחר אלא לראותו בלבד".
בתיאור הזה של דבריו של יעקב מראה לנו התורה שכל הכבוד החיצוני איננו חשוב בעיניו. חשוב ליעקב עצם המפגש עם בנו האהוב שאבד ממנו שנים כה רבות.
בימים הקשים הפוקדים אותנו, ננסה לאחוז בנקודות האור, בניסים הרבים שמתרחשים כל העת ויהי רצון שיגבר האור ויסתלקו הצללים.
שבת שלום
סבא
1 הדברים מעניינים במיוחד ביודענו שהאברבנאל הכיר מהם גינוני מלכות. האברבנאל היה שר האוצר בארמונו של מלך פורטוגל.