ב"ה ערב שבת קדש פ' בראשית תשפ"ב
ויקח ה' א–להים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה (בר' ב, טו).
פרשתנו עוסקת בין יתר הנושאים הקשורים בבריאת העולם גם במחויבותו של האדם לפעול למען העולם שבו הוא חי, ונראה כמה דוגמאות לכך בפירושים הבאים:
תורה תמימה לעבדה ולשמרה… תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר: גדולה מלאכה שאף אדם הראשון לא טעם כלום עד שעשה מלאכה, שנאמר: ויניחהו בגן עדן 'לעבדה ולשמרה' , והדר: מכל עץ הגן אכל תאכלו (אבות דרבי נתן פ' יא): רמז הוא לבאי עולם שאין ראוי ליהנות מן העולם מבלי שיביאו איזו תועלת והנאה לישוב העולם וקיומו, אחרי שהעולם מצדו מהניא להאדם, והוא כעין מה שאמרו בשבת ל"ג ב: ויחן את פני העיר. רב אמר 'מטבע תיקן להם', שמואל אמר: שווקים תיקן להם', ורבי יוחנן אמר: ' 'מרחצאות תיקן להם', וכל אלה הוא להכיר טובה להמקום שנתישב בו… וכאן מסמיך ענין זה על הפסוק שלפנינו… (מתוך דבריו ע"א).
ר' ד"צ הופמן: אין האדם מושם בגן עדן למען תענוגו הוא (!) אבל הוא מושם שם כדי למלא ייעודו, דהיינו לעבדה, …עבודה זו לא היה בה משום טורח ועמל כפי שהיה בעבודת האדמה שלאחר מכן, ותכליתה היתה לשמש לאדם ביטוי פעיל של כשרונותיו, ועוד 'לשמרה', להגן על הגן מפני חיות רעות שלא תאכלנה את פירות עציו, אשר לא נועדו להם… במילים 'לעבדה ולשמרה' רמז לקיום מצוות ה'… חכמינו ז"ל מצאו בפסוק זה רמז לשבע מצוות של בני נוח [סנהדרין נו ע"ב] שבלעדיהן אין חברה אנושית יכולה להתקיים, כי כן רצון הבורא (ע"א).
קהלת רבה ט': בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון נטלו והחזירו אל כל אילני גן עדן ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחים הם: וכל מה שבראתי – בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מה שיתקן אחריך
הרב אהרון ליכטנשטיין: הקב"ה שם את האדם בגן 'לעבדה' ולשמרה' יש כאן שתי משימות שונות. האחת, 'לשמרה'… ומגמתה היא שימור עולם הטבע. הכוונה היא לשמירת העולם ולהשגחה עליו, והרי השגחה היא דבר סטטי, במהותו, דאגה שהדברים לא ישתנו, שיישארו כפי שהם. זה מה שהיה מצופה מהאדם, ואכן, חלק מתפקידנו בעולם הוא שמירת מה שניתן לנו.: סביבתנו הטבעית, מסגרתנו החברתית, מורשתנו הדתית… במקביל ישנה משימה נוספת: 'לעבדה'. זוהי משימה שהיא יצירתית במהותה: לפתח, לעבוד מחדש, כך היה אפילו בגן עדן, שהיה מלכתחילה לדעת כמה מדרשים סביבה מושלמת. מכאן עולים שני מוקדים ראשוניים של חובה:
א. לשמור להיות בעלי חוש אחריות ביחס למה שכבר ניתן לנו.
ב. לעבוד ולפתח. האדם נצטווה ספציפית לעבד את אדמת גן עדן ולשמור עליו; אך דומני שלא נחשוב מרחיק לכת מדי אם נבין שציווי זה מקיף הרבה יותר מאותה פינה מסוימת שבה הונחו אדם וחוה. לפנינו הגדרה שעל פיה יש לתפוש את האדם בכללותו: בתור שומר ובתור עובד (מתוך אתר הר עציון שיעור 1).
בתקופה שלנו שבה זכויות הפרט והתפיסה הפוסטמודרניסטית מבקשות לכוון את פני הדברים מן הראוי להתבונן בתפיסה השמרנית של ההתחשבות בטובת הכלל, ואכמ"ל.