ב"ה ערב שבת קדש פ' במדבר תש"פ
וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר. שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחתם לבית אבתם במספר שמות כל זכר לגלגלתם (ויקרא א, א-ב).
לכל אחד מחמשת חומשי התורה יחוד משלו, ספר במדבר מוקדש בצורה מובהקת לדרך שבה אבותינו התהלכו במדבר בדרכם לארץ ישראל. והנה, מן המפורסמות הוא שעצם הליכתו של האדם טומנת בחובה את מהותו, ועל כך אומר הרב אבינר את הדברים הבאים:
הרב אבינר:
ההליכה בדרך מציינת את מהות האדם. לעומת המלאכים הנקראים 'עומדים', נקרא האדם 'מהלך' (זכריה ג, ז). כי האדם הוא מעצם מהותו 'יצור בהתהוות', בהתהוות מתמדת בתנועה ובהשתנות בלתי פוסקים – וזו מעלתו לעומת המלאכים שהם עומדיים, סטטיים, שמהותם וערכם קבועים ואים בהם התקדמות (טל חרמון, עמ' 221 – 222).
רבות נכתב על דמותו של האדם בהיותו מצד אחד אדם יחודי בפני עצמו, בעוד שהוא מצד שני גם חלק של הכלל, ודומה שהנושא קשור קשר הדוק לפרשתנו, והרעיון משתקף היטב בדבריו של בעל שפת אמת, וכך הוא כותב:
שפת אמת:
. . . אף שתורה למעלה מהזמן, מ"מ עיקר רצונו יתברך להמשיך הכל להתורה על ידי עבודת האדם. וכן המנין שנמנו כל איש ישראל על מקומו שנראה מזה שיש לכל איש ישראל דבר מיוחד לעשות לה' יתברך. ועל שם זה נברא. ולכך נראה שנכתב המנין בתורה. להודיע שיש לכל אדם ישראל שייכות במעשיו עד ה' יתברך. שהרי נכתב במנין 'כל איש ישראל' וגם אנחנו כן כל דור לפי מקומו וכפי מה שמאמין האדם איך מעשיו בפרט מגיעין עד השי"ת כן זוכה לראות ולהכיר מקומו. וכתיב 'ויעשו בני ישראל . . . ' וכו' 'כן עשו', י"ל גם כן אף שהיה בעיניהם דבר רחוק איך שיזכו להיות נמנה כל אחד בפרט כנ"ל, רק ע"י אמונה הגיעו לזה כנ"ל (תרל"ב)
גם הרב זקס מתייחס לנושא הזה ונביא חלק מדבריו:
הרב יונתן זקס:
. . . בכל מפקד, ספירה או בדיקת נוכחות יש נטייה להתמקד בסך הכולל: הציבור, האוכלוסין, הרבים. [ואולם,] הספירה ממעטת מטבעה בחשיבותו של היחיד . . . מכאן חשיבותו של אחד המאפיינים הבולטים של היהדות: עמידתה העקרונית חסרת התקדים ההיסטורי, על כבודו ונבדלותו של היחיד. אנחנו מאמינים שכל אדם נברא בצלם א-לוקים ובדמותו . . . היהדות שומרת מכל משמר שלא נאבד את העצמיות שלנו בתוך ההמון. ישנה ברכה מופלאה שחז"ל תיקנו לומר כאשר רואים קהל של ששים רבוא יהודים במקום אחד: 'ברוך אתה ה' . . . חכם הרזים'. הם מסבירים שכל אדם שונה מחבירו, לכל אחד מאתנו תכונות אחרות . . . רק א-לוקים יכול להיכנס לתודעתו של כל אחד מאיתנו ולדעת מה אנחנו חושבים. . . במילים אחרות, אפילו בהמונים גדולים, מקום שם פנים מטשטשות בעינינו לעיסה אחת גדולה א-לוקים מתייחס אלינו כאל יחידים, לא כאל חלקים של מהמון. . . התורה מתירה לערוך מפקד רק באופן שיסמן כי הנמנין מוערכים כיחידים. לכל אחד מאתנו כשרונות ייחודיים לו, לכל אחד תרומה שרק הוא יכול לתרום. לשאת את ראשו של מישהו פירושו לחון אותו, להכיר בו. זוהי מחווה של אהבה (שיג ושיח, עמ' 134 – 136, בדילוגים).