בהר–בחקתי התשפ״א

ב"ה ערב שבת קדש פ' בהר תשפ"א

וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קרנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו (ויקרא מה, יד).

רש"י:

לפי פשוטו כמשמעו, ועוד יש דרשה: [תו"כ] 'מנין כשאתה מו­כֵר מְכוֹ­ר לישראל חבירך', ת"ל' וכי תמכרו ממכר לעמיתך' מְכוֹר,ומנין שאם באת לקנות קנה מישראל חבירך , ת"ל 'או קנה מיד עמיתך', 'אל תונו', זו אונאת ממון (פירש"י ע"א).

בספרות ההלכה יש לחוקי המסחר במטלטלים ובנכסי דלא ניידי גם השלכות חשובות לגבי המסחר וחיי הכלכלה עם בני אומות העולם, ובעל תוספת ברכה מביא כמה מקורות בנידון:

בעל תוספת ברכה:

. . . ונחשב לטוב וראוי להעתיק איזה דברים כבושים מרבותינו על הזהירות מאונאה לכל איש מכל אומה ולשון:

א)ברמבם בפירושו למס' כלים פי"ב מ"ז, בדברו על גנות מידת האונאה וההטעמה אומר בהמשך דבריו:

וכן אסור הבדוי (השקר) והתחבולה ומיני הרמאות והאונאות והעקיפים על בני האומות השונות, ואלו הרעות כולן הקב"ה יתעב אותן ואת עושיהן, וכמאמר הכתוב: 'כי תועבת ה' א-להיך כל עושה עול'

[פ' שופטים כ"ה ט"ז].

ב) ספר חסידים ס' תתרצ"ד:

אל יעשה אדם עול לאיש מאומות העולם כמו לישראל, ומעשה עול כזה מורידין את האדם ואין הצלחה בנכסיו, ואם השעה עומדת לו, יהיו נפרעין מזרעו עכ"ל.

ג) מהרש"א בכתובות (ס"ז א) כותב :

ויש שמקבצין עושר שלא באמונה, ובחלול השם ואח"ב מנדבים מאותו ממון, ואין זה אלא מצוה הבאה בעבירה ואין לעושר הזה קיום וכו' , עכ"ל.

ד ) מחבר ספר באר הגולה כותב בספרו זה לחושן משפט אות ה' בזה הלשון:

ואני כותב זאת לדורות, שראיתי מי שהעשירו מן טעות של גוים וסופם הי' שירדו נכסיהן לטמיון ולא הניוח אחריהם ברכה, ורבים אשר קדשו את השם והחזירו טעות בני אומות העולם בדבר חשוב, גדלו והצליחו והניחו יתרם לעולליהם, עכ"ל.

וראוי להזכיר בזה את גלגלי החיים של האדם הגדול הזה סמוך לזמן כתיבת הדברים האלה, כי הוא וביתו (ליטה לפנים) היו לברות לשיני העריצים העזים הפראים הפורעים בהתקופה האיומה ההיא הידועה בשם מחריד 'גזירות ת"ח"' , וכפי שמספר בעצמו (בהקדמתו הראשונה לספרו באר הגולה) 'עזב את ביתו וטובו לכל אשר לו והלך עם הגולה ומאומה אין בידו זולת ספר עברונות (לוח השנה) למען דעת סדר זמנים ותבקע הארץ לקול הגולים', עכ"ל. . . והלך באשר הלך ובא עד עיר אמשטרדם בהולנד, ושם כתב והדפיס דברים אלה שהבאנו, דברי בעל נפש רוממה, אשר עם כל מצוקותיו וצרותיו אשר הסבו לו הבריונים האלה, לו ולכל יהודי המדינה, לרבוא רבבות – הנה עם כל זה כה נאמנה רוחו לכל הנברא בצלם, (ס' תוספת ברכה, עמ' 237-236).

ונסיים בכמה פרטים מעשיים בניהול חיי המסחר והכלכלה המובאים בספר החינוך ונביא כמה דוגמאות:

ספר החינוך מצוה שמ – שלא להונות במקח ובממכר

שלא להונות אחד מישראל (!) בין זכר בין נקבה במקח ובממכר, שנ' וכי תמכרו ממכר לעמיתך וגו'. . . שורש המצוה ידוע כי הוא דבר שהשכל מעיד עליו , ואם לא נכתב דין הוא שייכתב, שאין ראוי לקחת ממון בני אדם דרך שקר ותרמית, אלא כל אחד זוכה בעמלו שמה שיחננו הא-להים בעולמו באמת ובישר, ולכל אחד ואחד יש בדבר הזה תועלת . . . ונמצא שהדברים שוים לכל, ושהוא תועלת רב בישובו של עולם, וה' ברוך הוא לשבת יצרה [ישעיה מה, יח], (מובא בתורת חיים).