ב"ה ערב שבת פרשת בהר בחוקותי תשפ"ג
בצוק העתים אני רוצה להביא לכם רעיון חשוב בדבר מידת היושר בינינו ובין בני אומות העולם.
"ולא תונו איש את עמיתו ויראת מא-להיך"
הרמב"ם בפירוש המשנה למס' כלים פרק י"ב משנה ז בדברו על גנות מידת האונאה וההטעיה אומר בהמשך הדברים: "וכן אסור הבדוי (השקר) והתחבולה ומיני הרמאות והאונאות והעקיפים על בני האומות השונות ואלו הרעות כולן, השי"ת יתעב אותן ואת עושיהן, וכמאמר הכתוב: כי תועבת ה' א-להיך כל עשה עול' עכ"ל.
בספר חסידים סימן תתרצ"ד כתב דברים קצרים ומלהיבים בזה הלשון: אל יעשה אדם עול לאיש מאומות העולם כמו לישראל, ומעשה עול כזה מורידים את האדם ואין הצלחה בנכסיו ואם השעה עומדת לו נפרעים מזרעו, עכ"ל.
מהרש"א בכתובות ס"ז א, כותב ויש מתקבצין עושר שלא באמונה ובחילול השם ואח"כ מנדבים מאותו ממון ואין זה אלא מצוה הבאה בעבירה ואין לזה קיום, עכ"ל
מחבר ספר באר הגולה לשו"ע כותב בספרו לחשן משפט סימן שמ"ח אות ה בזה הלשון: ואני כותב זאת לדורות, שראיתי מי שהעשירו מן הטעות של גוים, שירדו נכסיהם לטמיון ולא הניחו אחריהם ברכה ורבים אשר קדשו את השם והחזירו טעות בני אומות העולם בדבר חשוב, גדלו והניחו יתרם לעולליהם, עכ"ל.
מתוך "תוספת ברכה"
בתפילה לימים שקטים יותר.