ב"ה ערב שבת קדש פ' אמור תש"פ
וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימת תהיינה (ויקרא כג, טו).
הנושא של ספירת העומר מעורר מחשבות על משמעותו של מימד הזמן בחיינו, והרי כמה מקורות העוסקים בכך.
הרש"ר הירש:
חגי ישראל וראשי חדשיו אינם נקבעים מאליהם על פי גורמי השמים: אין היום מתקדש לחג או לראש חדש – משהגיעה שעתו על פי החישוב האסטרונומי. אלא אנחנו קובעים זמנים לחגים ולראשי חדשים, ואנחנו מקדשים אותם ל'מועדם', שישראל יוועד בהם עם ה' , אלא שקביעה זו נעשית על ידי חישובים אסטרונומיים ובהתאמה עם מהלך החמה והלבנה. . . . כאן נקבעה הלכה הנוגעת לקביעת שנת המועדים. זמן המועדים בעונה המתאימה תלוי בראשית שנת המועדים; וזו נקבעת על פי הכרזה של נציגות האומה (מתוך פירושו לפרק כג פסוק ב).
קיימת שאלה ידועה העוסקת בכיוון הספירה: האם אנחנו מונים את הימים שחלפו מאז יציאת מצרים או שמא הימים המפרידים ביננו ובין חג השבועות ? ספר החינוך מדגיש את המבט לקראת העתיד !
ספר החינוך :
. . . וימנה תמיד מתי יבוא העת הנכסף אליו שיצא לחירות, כי המנין מראה לאדם כי כל ישעו וכל חפצו להגיע אל הזמן ההוא, וזה שאנו מונין לעומר , כלומר כך וכך ימים עברו מן המנין, ואין אנו מונין כך וכך ימים יש לנו לזמן, כי כל זה מראה בנו הרצון החזק להגיע אל הזמן, ועל כן לא נרצה להזכיר בתחילת חשבוננו ריבוי הימים שיש לנו להגיע לקרבן שתי הלחם של עצרת.
גם הרב זווין עומד על כחו של הזמן כגורם מרכזי בחיינו.
הרב ש"י זוין:
כל דבר הנמצא בעולם, אין לו קיום נצחי. כי דבר הוא 'הוה ונפסד'. נברא והיה, ועתיד להיבטל ממציאותו. אפילו על השמים והארץ נאמר בכתוב (ישעיה נא, ו): : 'כי הנה השמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה' . אמנם בכל זאת בכל דבר יש על כל פנים איזה משך זמן, שבו הוא נמצא וקיים, אם זמן ארוך יותר או קצר יותר. אבל דבר אחד יש בעולם שאינו מתקיים כלל, עוד לא הספיק להתהוות וכבר חלף, עבר ואיננו. וזהו – הזמן עצמו. כל רגע כמעט שהספיק לבוא בעולם, (משלי כג, ה): 'והתעיף עיניך בו ואיננו' . הזמן העבר הרי איננו, וההווה נעשה תיכף ומיד לעבר. אלא שניתן הזמן ביד האדם לקיימו ולהנציחו, על ידי המעשים והפעולות שיעשה בתוך אותו הזמן, כל זמן שהמעשים שלו קיימים הרי זה כאילו אותו הזמן נמשך וקיים. ואם האדם עוסק בתורה ומצוות ומעשים טובים , שהם דברים נצחיים, 'ודבריו חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים '. על ידי זה הוא פועל שאף הזמן שלו יש לו קיום נצחי (לתורה ולמועדים, עמ' 165).
ונסיים בדבריו של הרב זקס:
הרב יונתן זקס:
המילה 'מועד' . . . אין פירושה רק זמן קבוע. היא מבטאת יותר מכך. אני מכירים אותה גם מן הצירוף 'אוהל מועד'. אם אוהל מועד הוא המקום שהאדם וא-לוקים נפגשים בו, הנה המועדים שבפרקנו הם הזמנים של המפגש בין א-לוקים לאדם . . . איננו יכולים להיות רוחניים כל הזמן. א-לוקים נתן לנו עולם חומרי ועלינו ל]פעול בו. אבל ביום השביעי בשבוע ובשבעה ימים טובים הפזורים לאורך השנה, ניתצן לנו זמן מקודש להתקרבו אל השכינה, זמן שאנו נשטפים בו באורה הקורן של 5הבת ה' (שיג ושיח, 96-95).