אמור התשפ״ב

ב"ה ערב שבת קדש פ' אמור תשפ"ב

אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אותם במועדם (ויקרא כג, ד).

פרשתנו עוסקת בין היתר במעמדה המיוחד של השבת, שהיא קבועה מששת ימי בראשית, לעומת זאת המועדים נקבעים על ידי לוח השנה של החכמים.

רש"י:

למעלה מדבר בעיבור השנה, וכאן בקידוש החודש. (ע"א).

ספורנו:

אחרי שדיבר בשבת שמועדה כבר נקבע כמאמר חז"ל 'שבת היא דקבעה אנפשה', התחיל בענין המועדות אשר מועדם הוא על ידי קריאת בית הדין, כמו שבא בקבלה: 'אתם אפילו שוגגין, אפילו מזידין, אתם אפילו טועין' (ע"א).

בנוסף לזמני השבת והמועדים גם ספירת העומר קשורה במעמדו המיוחד של הזמן במהלך חיינו, ואומר על כך הרב זווין את הדברים החשובים הבאים:

וספרתם לכך ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבת שבתות תמימות תהיינה (שם כג, טו).

הרב זווין – לתורה ולמועדים:

כל דבר הנמצא בעולם אין לו קיום נצחי, כל דבר הוא 'הוה ונפסד', נברא והיה ועתיד להיבטל ממציאותו, אמנם בכל זאת לכל דבר יש על כל פנים איזה אורך זמן, שבו הוא נמצא וקיים, אם זמן יותר או קצר יותר, אבל דבר אחד יש בעולם שאינו מתקיים כלל. עוד לא הספיק להתהוות וכבר חלף, עבר ואיננו. וזהו – הזמן עצמו… הזמן העבר הרי אינו, וההווה נעשה תיכף ומיד לעבר. אלא שניתן הזמן בידי האדם לקיימו ולהנציחו על ידי המעשים והפעולות שיעשה בתוך אותו הזמן. כל זמן שהמעשים שלו קיימים, הרי זה כאילו אותו הזמן נמשך וקיים. ואם האדם עוסק בתורה ומצוות ומעשים טובים, שהם דברים נצחיים, 'ודבריו חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים',על ידי זה הוא פועל שאף הזמן שלו יש לו קיום נצחי (עמ' 165).