ב"ה ערב שבת קדש פ' דברים שבת חזון תש"פ
איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם
רש"י:
טרחכם: מלמד שהיו ישראל טרחנין, היה אחד מהם רואה את בעל דינו נוצח בדין, אומר: יש לי עדים להביא, יש לי ראיות להביא, מוסיף אני עליכם דיינין;
ומשאכם מלמד שהיו אפיקורסין, הקדים משה לצאת, אמרו: מה ראה בן עמרם לצאת, שמא אינו שפוי בתוך ביתו ? איחר לצאת, אמרו: מה ראה בן עמרם שלא לצאת, מה אתם סוברים, יושב ויועץ עליכם עצות וחושב עליכם מחשבות.
וריבכם מלמד שהיו רוגנים (פירש"י ע"א).
הרב זוין בספרו 'לתורה ולמועדים' מסביר שאבותינו במדבר פגעו בשלושה עקרונות, והם: פגיעה במקום ב"ה, במשה רבינו ובקשר בין אדם וחבירו, וכך הוא מפרט את הדברים:
טרחכם . . . וכבר פירשו שמי שעובד את ה' באהבה וברצון אינו מרגיש עייפות וכבדות 'עבדו את ה' בשמחה'
. . . אם אתם מרגישים שטורח הדבר לפניכם, סימן שאין עבודתכם שלימה, לא באהבה ובשמחה
ומשאכם הוא הפגם בינם ובין מנהיג הדור 'כאשר ישא האומן את היונק ' , וכבר פירשו שהאומן כשרוצה להרים את היונק הוא צריך מקודם להתכופף אל היונק אבל אין הכוונה שישאר כפוף, אלא אחרי שהתכופף הןא מתיישר ומגביה את היונק אליו. מנהיג הדור אף הוא צריך בשביל לרומם את העם להתכופף בתחילה אל העם אבל לא שיישאר שם, אלא שיגביה אחר כך את העם אליו. אבל יש שה'יונק' מתמרד ואינו נותן לה'אומן' שירימו, ויש אשר העם אינו מקבל מרותו של המנהיג וכל דבריו נופלים על צחיח סלע, ואינו נותן את עצמו ל'התנשא' ולהתרומם. ה'אומן' אינו יכול אז 'לישא' את ה'יונק' ועל כך הוכיחם משה 'ואדבר אליכם ולא שמעתם' .
וריבכם הוא הפגם בין איש לרעהו, ריבות וקטטות. (שם, עמ' 233).
החסרונות הרוחניים משתקפים גם בדמותו של העם, והמדרש מתאר שלושה מצבים שונים שונים במהלך הדורות, בימי משה רבינו בימי ישעיה ובימי ירמיה.
מדרש איכה: שלושה נתנבאו בלשון 'איכה': משה, ישעיהו וירמיה. משה אמר: 'איכה אשא לבדי', ישעיה אמר: 'איכה היתה לזונה', ירמיה אמר: 'איכה ישבה בדד'. א"ר לוי: משל למטרונה שהיו לה ג' שושבינין. אחד ראה אותה בשלוותה, אחד ראה אותה בפחזותה, ואחד ראה אותה בניוולה. כך משה ראה את ישראל בכבודם ובשלוותם, ואמר: איכה אשא לבדי טרחכם', ישעיה ראה אותם בפחזותם ואמר: 'איכה היתה לזונה' ירמיה ראה אותם בניוולם, ואמר: 'איכה ישבה בדד'.
ואולם, כדי לסיים במלה של נחמה משה רבינו יודע לראות למרחקים ולמרות נבואות העצב של ישעיה וירמיה הוא מבחין בסימני נחמה במהלך הדורות, וכדבריו של הרב מדן:
ר' יעקב מדן: ראה משה מה שלא ראו ישעיה וירמיה, ששורש האיכה הוא גם שורש הבניין שורש הצמיחה של תורה שבעל פה, ומכאן שיבוצה של פרשה זו בפרקים הדנים כל כולם בצו על ירושת ארץ ישראל וביצועה, שהרי אין לך ביטוי לתורה שבעל פה כירושת ארץ ישראל: ' וישבות המן ממחרת באכלם מעבור הארץ'(יהושע ד יב). ארץ ישראל אינה ארץ של לחם מן שמים אלא של בארות הנחפרים בעומק האדמה. ארצם של האבות שקיימו את כל המצוות כולן מקרבם, למרות שעל הר סיני לא עמדו ותורה משמים לא קיבלו. וכך כותב על ארץ ישראל הרב קוק זצ"ל ב'אורות התורה': 'וצריכה ארץ ישראל להיות בנויה וכל בניה יושבים עליה . .. אז חיה היא תורה שבעל פה בכל זיו תפארתה' (בית המדרש הוירטואלי שליד ישיבת הר עציון, שיחות על פרשת השבוע מאת ראשי הישיבה). (תורה שבעל פה ההדגשה במקור).
יהא רצון שנזכה בבשורות טובות ישועות ונחמות