ב"ה ערב שבת קדש פ' וירא תשפ"ג
ויטע אשל בבאר שבע ויקרא בשם ה' א–ל עולם
התורה מתארת את פעילותו המרובה של אברהם אבינו בקרב אנשי כנען, ונביא דוגמה מתוך הפרשה:
רש"י:
רב ושמואל [סוטה י, א]: חד אמר פרדס להביא ממנו פירות לאורחים בסעודה, וחד אמר פונדק לאכסניא ובו כל מיני פירות… ויקרא שם… על ידי אותו אשל נקרא שמו של הקב"ה א-לוה לכל העולם לאחר שאוכלים ושותים אומר להם: 'ברכו למי שאכלתם משלו, סבורים אתם שמשלי אכלתם? משל מי שאמר והיה העולם אכלתם!' (דברי רש"י ע"א).
רד"ק:
ננטע שם נטיעה סמוך לבאר שתהיה לו לעדות כי נשארה לו הבאר בלא מחלוקת…
אשל ורבותינו ז"ל פי' אשל נוטריקון אכילה, שתיה לינה ר"ל שהנהיג אנשי באר שבע להכניס אורחים, וחייב אדם לעשות לאורח הבא אליו שלושה דברים: אכילה, שתיה ולינה.
הרב זווין מתאר את המשמעות הסמלית של האשל והפונדק:
הרב זווין:
פרדס ופונדק הם אילנות ובית, ויש באילן מה שאין בבית, ויש בבית מה שאין באילן. כחו של האילן בנצחיותו. מאילן אחד יש לנטוע אילנות אחרים, דורות ודורי-דורות עד סוף כל הדורות. מה שאין כן בית. עד כמה שהבית לא יהיה חזק ועצום, אינו נצחי. סוף סוף הוא דומם, שאינו צומח ואינו פרה ורבה. אבל לעומת זה הבית בזמן קיומו על כל פנים הנאתו תדירה. בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים. קור וחום קיץ וחורף יום ולילה – תמיד זקוקים לבית, למחסה ולמסתור. מה שאין כן אילן. הנאתו אינה תדירה. אם לפירותיו – רק בזמן שהפירות צומחים על האילן, ואם לצל – רק בזמן שהצל קיים. במה דברים אמורים? בסתם אילן ובסתם בית. אבל ביתו של אברהם אבינו יש בו שתי המעלות, שני הכוחות – של פרדס ושל פונדק כאחד. הבית של אברהם אבינו, שהוא סמל של בית יהודי הבית שבו מאכילים ומשקים לאורחים, בית שמקיימים בו 'ויהיו עניים בני ביתך', ו 'יהי ביתך בית וועד לחכמים', בית שכבר תיכף לכניסה על המזוזה כתוב: 'שמע ישראל ה' א- לקינו ה' אחד'.
בית כזה הוא נצחי וקיים לעד. וימיו ימי העץ, ואף הנאתו תדירה כדרכו של בית. הוא שכתוב: 'מה טובו אהליך יעקב משכתותיך ישראל, כאהלים נטע ה'.' האהל והמשכן של ישראל יש בו גם מכח של הנטיעה: כאהלים נטע ה'. ואף כאן ה'אשל' שבו קרא אברהם אבינו לכל באי עולם 'בשם ה' א-ל עולם', האשל הזה היה גם פרדס גם פונדק. הוא היה 'כאהלים נטע ה', ולכן אפילו שה'אשל' הוא בית, פונדק. יש בו גם מכח הנטיעה – 'ויטע אשל'.