ב"ה ערב שבת קדש פ' ראה תש"פ
לעי"נ אבי מורי ר' שמשון מרדכי בן מוה"ר ר' אברהם שאול סולברג ז"ל שיום פטירתו יחול ביום כ"ט במנ"א – תנצב"ה
נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' א–לקיך בכל מעשך ובכל משלח ידך.
כי לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן אנכי מצוך לאמר פתח תפתח את ידך לאחיך לעניך ולאבינך בארצך
כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים ובשנה השביעת תשלחנו חפשי מעמך.
וכי תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם.
הענק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך אשר ברכך ה' א–לקיך תתן לו.
וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך ה' א–לקיך על כן אנכי מצוך את הדבר הזה היום (דב' טו, י – טו).
כי בגלל הדבר הזה . . .
על כוחה של מלה
רש"י:
אפילו אמרת ליתן, אתה נוטל שכר האמירה עם שכר המעשה (פירש"י ע"א, עיין בספרי).
המלבי"ם:
כבר הזכרתי (אחרי ס' פח) שדרך חז"ל לדרוש תמיד מלת דבר שמורה כמלת ענין מענין דיבור כי הול"ל 'כי בגלל זה ' , ופי' שבצדקה יצויר שאומר ליתן ונותן או אומר ליתן ונאנס, כמ"ש חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, ומוסיף שיקבל ברכה גם בעד דיבור היינו אם אמר לאחרים תנו או שמנחמו בדברים (דבריו ע"א).
בעל תורה תמימה:
אפשר הי' לומר בקיצור 'בגלל זה' בהשמטת לשון 'הדבר' כמו 'וחיתה נפשי בגללך' , ויברכני ה' בגללך' . . .
והנה אמרו בב"ב ט' ב' הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו בדברים (שמדבר על לבו דברי ניחומים) מתברך בי"א ברכות, ואפשר לומר דסמכו זה על הלשון דכתיב כאן 'כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' '
אפילו דיבור שגם עבור דיבור טוב יברכך ה'. ומדייק מזה מיתור לשון 'כי בגלל הדבר ' דהי' אפשר לכתוב 'בגלל זה' והי' מוסב רק על נתינת צדקה, ולכן הוסיף 'הדבר' לדרוש עלדרך אסמכתא אפילו דיבור, כמבואר (תוספת ברכה, עמ' 114 – 115).
ספר החינוך מדבר בהרחבה על מצות צדקה ונביא כמה מדבריו:
מדיני מצוה מה שאמרו חז"ל שעיקר מצוה זו ליתן הצדקה ליד גבאי שיתננה למי שצריך לה כדי שלא יתבייש המקבל כשהוא מקבלה מיד הנותנת בכל עת שיראנו, וגם הנותן לא יביישנו עליה לעולם שזה אינו יודע למי נותנה וזה אינו יודע ממי מקבלה. . .
ומה הגדר של 'עני' לגבי מצות צדקה ? על כך מרחיב בעל החינוך – בצורה אבהית – בהמשך:
ואתה בני, אל תחשוב שענין מצות הצדקה לא יהיה רק בעני אשר אין לו לחם ושמלה, כי אף בעשירים גדולים תתקיים גם כן מצות צדקה לפעמים, כגון עשיר שהוא במקום שאין מכירין אותו וצריך ללוות, ואפילו בעשיר שהוא בעירו ובמקום מכיריו פעמים שיצטרך מפני חולי ומפני שום מקרה אחר לדבר אחד שהוא בידך ולא ימצא ממנו במקום אחר, גם זה בכלל מצות הצדקה הוא בלי ספק כי התורה תבחר לעולם בגמילות חסדים ותצוה אותנו להשלים רצון הנבראים בני ברית כאשר תשיג ידינו . וכלל הענין שכל המהנה חבירו בין בממון בין במאכל או בשאר צרכיו או אפילו בדברים טובים , דברים ניחומים בכלל הצדקה היא ושכרו הרבה מאוד, ויכנסו דברי באזניך כי טובים המה 'באוזן תבחן מלים' (איוב יב, יא).
ויהא רצון שהקב"ה בטובו ישלח רפואה שלימה לחולי עמו ולחולי העמים בב"א.