ב"ה ערב שבת קדש פ' פינחס תשפ"ב
יפקד ה' א–לוהי הרוחות לכל בשר איש על העדה .
אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רעה.
ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו.
והעמדת אתו לפני אלעזר הכהן ולפני כי העדה וצוית אתו לעיניהם.
ונתתה מהודך עליו למען ישמעו כל עדת בני ישראל (במדבר כז, טז – כ).
רש"י מציין שבשעה שמשה רבינו מבקש למסור את הנהגת העם בידי יהושע הוא מודע לקשיים שבדבר, ואינו מתעלם מהאופי הקשה של העם. עם זאת, הוא מדגיש גם את הצד החיובי שבהנהגת העם: 'אשריך שזכית וכו".
ואולם, הרמב"ן חולק על רש"י ואומר שמוטב לומר את הדברים האלה שלא בפני כולם.
רש"י:
קח לך
קחנו בדברים: אשריך שזכית להנהיג בניו של מקום.
אשר רוח בו
כאשר שאלת שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד
וצויתה אתו לעיניהם
על ישראל: דע כי טרחנין הם, סרבנים הם, על מנת שתקבל עליך
רמב"ן:
וצויתה אתו לעיניהם… על ישראל: ' דע שטרחנין הם…' לשון רש"י, ואינו נכון בעיני בעבור שאמר לעיניהם, כי יותר ראוי הענין הזה להיאמר בינו לבינו כי בפניהם יגרום בהם התפרקות, ומדרך המוסר שיזהיר להם בפני עצמן מהיותם עוד 'טרחנין וסרבנים', אבל 'וצויתה אותו לעיניהם', שיצונו במצות הנגיד והשופט… וזה ראוי להיות לעיניהם כדי שיבטחו בו וישמעו אליו (מתוך פירושו ע"א).
חז"ל בגמרא ובמדרש מרחיבים את הדיבור על האופי הקשה של העם, בגלל ריבוי הדעות בקרב העם:
מדרש רבה במדבר ס' כ:
אם ראה הרבה אוכלוסין של בני אדם אומר: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם חכם הרזים. כשם שאין פרצופיהן דומין זה לזה כך אין דעתן שוין זה לזה אלא כל אחד ואחד יש לו דעה בפני עצמו…
בשעת מיתה אמר לפניו: רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך דעתן של כל אחד ואחד ואין דעתן של בניך דומים זה לזה וכשאני מסתלק מהן בבקשה ממך מנה עליהם מנהיג שיהא סובלם לאחד ואחד לפי דעתו, שנ' יפקוד ה' (השווה ברכות נח, א).
הרב קוק מציע ראייה פסיכולוגית של מגוון התכונות של האדם וממגוון הדעות של העם.
עולת ראיה:
…'ת"ר הרואה אוכלוסי ישראל אומר 'ברוך חכם הרזים', לפי שאין דעתם דומה זל"ז ואין פרצופיהם דומים זה לזה' (ברכות נח, א). כל שיסתכל יותר האדם בתכן הנפשות הפרטיות של בנ"א יותר משתומם על ההבדל הגדול שיש בין תכונה לתכונה, בין מצד החינוך והלימוד שהכה שורש בלב כל אחד באופן פרטי, ומשונה משל זולתו, בין מצד התכונה הטבעית הקבועה בטבע היצירה, הפועלת ג"כ על המראה החיצוני של הגוף, ומ"מ דוקא ע"י השינויים הם מתאחדים כולם למטרה אחת, לבנין העולם בתעודתו הראויה לו. והרי יש להתפלא על החכמה העליונה, שע"פ הרזים הפנימייים, הידועים והגלויים רק לפניו ית' מתקשרים ומתיחסים כל אלה ההפכים זה לזה, עד שע"פ צירוף כל הדעות והפרצופים השונים יצא בנין הרמוני מתאים מאוד… שכל יחיד שבבני אדם אינו מתיחס אל העולם כ"א ע"פ פרטיותו ומתגדר בה ובזה הוא משלים את הראוי לו… (חלק א' עמ' שפח).
הרב חיים סבתו (ס' אהבת תורה):
משה יודע שרק חכם הרזים יודע את רוחם של ששים ריבוא, שאין דעותיהם שוות, ורק אלוקי הרוחות לכל בשר יודע רוחו של מי יוכל לעמוד נגד דעתו של כל אחד ואחד בישראל ולהנהיג אותם… לפיכך ביקש משה רועה שבידו יוכל להפקיד את עמו קודם שימות… דרשו רבותינו: [במדבר רבה: כא, יד]: אמר לו הקב"ה: 'נוצר תאנה יאכל פריה [מש' כז, יח]: בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה, יהושע הרבה שירתך והרבה חלק לך כבוד, הוא היה משכים ומעריב בבית הוועד שלך, הוא היה מסדר את הספסלים והוא פורס את המחצלאות, הואיל והוא שירתך בכל כוחו, כדאי הוא שישמש את ישראל ( שם, עמ' 319, 321).
מה משמעותו של הביטוי היחידאי 'וידבר משה אל ה' לאמר' (במדבר כז, טו)?