ב"ה ערב שבת קדש פ' וארא תשפ"ב
לכן אמר לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבדתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדלים. ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לא–להים וידעתם כי אני ה' א–להיכם המוציא אתכם מתחת סבלת מצרים. והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתם לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אתה לכם מורשה אני ה'.
וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבודה קשה.
וידבר ה' אל משה לאמר. בא דבר אל פרעה מלך מצרים וישלח את בני ישראל מארצו.
וידבר משה לפני ה' הן בני ישראל לא שמעו אלי ישמעני פרעה ואני ערל שפתים
(שמות ו, ו-יב).
הרב חיים סבתו בדבריו לפרשת השבוע מצטט את שלושת הפסוקים הראשונים שלפנינו ואומר שבברית של הקב"ה עִם עַם ישראל יש שלושה מרכיבים, וכך הם דבריו:
הרב חיים סבתו:
והוצאתי אתכם וגו' – ברית על חרות העם ממשעבדיו… ולקחתי אתכם לי לעם וגו' – ברית על התורה… והבאתי אתכם וגו' – ברית על ארץ ישראל. שלושת מרכיבי הברית: החירות, התורה וארץ ישראל הם גם שלושה שלבים בתולדות עם ישראל: יציאת מצרים, מעמד הר סיני וההליכה לארץ ישראל… על שלושת אלה אנו נרמזים גם בשלוש רגלים: פסח כנגד הברית על השחרור משעבוד מצרים, שבועות כנגד ברית התורה, וחג הסוכות המרמז על ארץ ישראל, בחינת השראת שכינה במקום מסוים (אהבת תורה, עמ' 111 – 113 בדילוגים).
בהמשך הדברים אומרת התורה: ולא שמעו אל משה וגו' ומה גרם לכך? האם הסיבה לכך היתה העובדה שעם ישראל לא יכלו להאזין אליו 'בגלל קצר רוח ועבודה קשה'? למרות שבמבט ראשון נראה סביר לומר הסיבה היא אמנם המצוקה של העם המדוכא 'תחת סבלות מצרים', אך יש גם הבנה אחרת המופיעה בדבריו של בעל שפת אמת המלמד אותנו פרק חשוב בקשר שבין מנהיגותו של משה ובין תחושותיו של בני ישראל, וכך הוא כותב:
שפת אמת :
...בלשון הפסוק 'הן בני ישראל וכו'… ואני ערל שפתים' יתכן לפרש כי כפי קבלת ושמיעת בנ"י למרע"ה כך נפתח פיו ולשונו, וע"י שלא שמעו הי' ערל שפתים ולכך אחר קריעת ים סוף דכ' ויאמינו וכו' ובמשה… הרי שנפתח פיו ע"י קבלת בנ"י! (תרנ"ט).