ב"ה ערב שבת קדש פ' ויחי תשפ"ב
ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה ויהי ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאה שנה
(בראשית מז, כח).
מזל טוב להולדת בנם של שירה ויונתן, נכד לסבא וסבתא ברויאר, יה"ר שירבו שמחות במשפחתנו
דומה שבמילות הפתיחה של פרשתנו יש רמז לשתי תקופות חשובות במהלך חייו של יעקב אבינו: תקופת חייו בארץ כנען, המתוארת בפרשת וישב ותקופת שהותו בארץ מצרים שבפרשתנו. הפרשנים מתייחסים להבדלים שבין התקופות האלה, דוגמת דבריהם של המלבי"ם והרש"ר הירש:
ויחי יעקב
המלבי"ם:
אחרית ימי האדם ימדדו את כל ימי חייו, שגם מי שחי כל ימיו בצער וייטב לו באחריותו, ישכח כל עמלו ויחשב לו כאילו חי כל ימיו בטובה, וז"ש ע"י שחי בארץ מצרים שבע עשרה שנה בטובה, עי"ב ויהי ימי יעקב שני חייו, כאילו כל ימי חייו נהיו שנות חיים והצלחה, וכן איתא בתד"א… יעקב היה בטובה כל אותן השנים שהיה במצרים, העלה אותו הכתוב כאילו היה בטובה כל ימי חייו, וכן למ"ש למעלה (פסוק ט) שרק שנים שעובד בהם את ה' נקראים שנות חיים, ויעקב חסרו לו ימי אבלו של יוסף, שלא חלחל עליו רוה"ק כמ"ש חז"ל, והשלים שלימותו בי"ז שנים אלו עי״ד שכל ימי יעקב היו שני חייו (ע"א).
הרש"ר הירש:
פרשת ויחי סמוכה לפרשה שלפניה, ללא הפסקה הפרשה הרגילה, אם נזכור כי שבע עשרה שנה, האמורות כאן, היו שנות השלווה היחידות של יעקב והן יכולות אפוא להיחשב כפרי כל חייו שעברו, ודאי אפשר היה לצפות שהן תובלטנה על ידי פרשה מיוחדת, היעדרה של פרשה זו באה ללמדנו, כי שבע עשרה שנה אלה כלולות אמנם בחשבון הפרטי, אך מבחינה לאומית היו הן החשובות פחות. דווקא שנות חייו הקשים והמדוכאים בהן עמד בניסון לזכות בשם ישראל, ולהיות ראוי לו בתוך תוכן של גודל יעקב הן הן שהקנו ליעקב את חשיבותו הלאומית הנצחית; ושבע עשרה שנה האחרונות היו רק הסיום, ימי השמחה והשכר הטוב (ע "א).
הרמב"ן מזכיר לנו שירידת בית יעקב למצרים היא ראשית הגלות של עם ישראל, והרי דבריו:
הרמב"ן
כבר הזכרתי [מג, יד]: כי רדת יעקב למצרים ירמוז בגלות השלישית, שהוא גלותנו היום ביד החיה הרביעית, היא רומי… והגלות ארך עלינו מאוד לא נודע קיצו כשאר הגלויות… ואנחנו נראה נקמת ה' יקימנו ונחיה לפניו (מתוך דבריו ע"א).
דומה שתקופתו של יעקב אבינו במצרים מסמלת תקופה מרכזית בחיי עמנו, כאשר לאחר מותו הדמות המרכזית בהנהגת אבותינו במצרים היה יוסף, ואומר על כך ר' יוני גרוסמן את הדברים הבאים:
ר' יוני גרוסמן , ס' יוסף: עולמם של חלומות:
יעקב שייך לדור האבות המייסדים של האומה, והוא שב להיקבר בארץ כנען במערת המכפלה, לצד אברהם ויצחק. יוסף לעומתו שייך לדור הבנים, ראשוני האומה, ובתור שכזה הוא עתיד לשוב אל הארץ רק כשישראל כולם יעלו מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותיהם. מן העבר האחד יוסף משביע את אחיו ומצווה אותם לפני מותו, ובכך צבועה סצנה זו בצבעי האבות: גם אברהם קרא לעבדו כשהיה זקן וביקש על נישואי בנו; גם יצחק קרא לבנו עשיו לפני מותו כדי לברכו: וכמובן דומה יוסף ליעקב שגם ביקש דבר דומה מבניו. אך מן העבר האחר, ברור גם ליוסף שעליו לשהות במצרים עם האומה כולה עד שיבוא גואל, ויחד עם בני ישראל יעלו גם עצמותיו (שם, עמ' 610).
בסיכומו משל דבר, לאחר מותו של יעקב מתחילה ראשית הגלות, ואומר על כך ר' יוני גרוסמן בספרו יעקב ; ספורה של משפחה את הדברים הבאים:
… יעקב הוא אבטיפוס לישראל בגלותם, וברוח דבריו של הרמב"ן יש לומר שגלותו של יעקב בחרן הוא סימן לבנים ורמז לגלות הארוכה שגם זרעו אחריו יהיה בה. אך מקיש הוא לזרעו, וכשם שיעקב שב לבית אל, קיים את נדרו וקיבל שם שם חדש, כך גם ישראל יחתום לאחר שנים רבות את פרק גלותם, ישוב לארץ אבותיהם ויפרה וירבה בה (שם, עמ' 514).
לרפואת סבתא יהודית מרת יהודית בן דינה רייס, יה"ר שתזכה לרפואה שלימה מן השמים