ב"ה ערב שבת קדש פ' נח תשפ"ב
מזל טוב למשאת ואבישי לקראת יום נישואיכם שחל השבוע – שמחים בשמחתכם!
וישלח את העורב ויצא יצוא ושוב עד יבושת המים מעל הארץ
ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התבה כי מים על פני כל הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל התבה.
ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את היונה מן התבה.
ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ.
וייחל עוד שבעת ימים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד (בראשית ח, ז – יב).
מדוע החליט נח לשלוח את העורב? על תפקידו של העורב אומר הספורנו את הדברים הבאים:
ספורנו:
וישלח את העורב … לראות אם יבש האויר אחר שנראו ראשי ההרים באופן שיוכל העורב לסבלו ויצא יצוא ושוב שלא יכול לסבלו (דבריו ע"א).
לאור הניסיון עם העורב החליט נח להשתמש ביונה, כי ידע שהיונה מחפשת מקום יבש לקינון
וישלח את היונה לראות הקלו המים שאם הקלו תקנן בהרים ובמגדלים כמנהגה (ע"א).
רמב"ן:
ובראות נח כי לא למד מהעורב דבר שלח את היונה כי היונה יש לה כי היונה יש בה כח הדמיון להשיב שולחה דבר, אחר שמוליכין אותה באותה הדרך פעם או שתיים, גם יש בה טבע תשוקה לשוב אל קינה (!). וכן מנהג המלכים לגדלה בביתם ולשלחה במקומות הרחוקים וקושרין כתב בכנפיה (!) והיא שבה אל שולחה בכתב התשובה שקושרים אותה בכנפיה גם כן מי שנשתלחה להם.
מכאן שהרמב"ן הכיר היטב את כשרונותיה של היונה בכלל ושל יוני דואר בפרט!
בדברי חז"ל אנחנו מוצאים דברי שבח לדמותה של היונה שבכחה ללמד אותנו אורחות חיים חשובים, כפי שמובא,
למשל, בעירובין יח ע"ב ובסנהדרין' קח ע"ב:
… והנה עלה זית טרף בפיה: א"ר ירמיה בן אלעזר: מאי דכתיה 'והנה עלה זית טרף בפיה', אמרה יונה לפני הקב"ה: 'רבש"ע, יהיו מזונותיה מרורין כזית ומסורין בידיך, ואל יהיה מתוקין כדבש ותלויין ביד בשר ודם! כתיב הכא: 'טרף' וכתיב התם 'הטריפני לחם חוקי' [ב"ר פל"ג] (מובא בחומש ת"ש ע"א).
חז"ל מראים גם את הקשר בין דמותה של היונה 'שלא מצאה מנוח לכף רגלה' ובין מצבו של עם ישראל בעולם, כפי שמובא בדברי המדרש:
מדרש רבה דברים פר' לג סי' ו :
וישלח את היונה…ולא מצאה מנוח וגו'… יהודה בר נחמן בשם ר"ש אמר: אילו מצאה מנוח לא היתה חוזרת ודכותה [איכה א, ג]: 'היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח', אלו מצאה מנוח לא היו חוזרים, ודכותה:
[דברים כח, סה]: 'ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך' וגו', הא אלו מצאת מנוח לא היו חוזרין [לארץ ישראל].
מכאן הקשר בין היונה בידי נח לאחר ימי המבול ובין דמותה העתידה של היונה המקשרת בין ימי הגלות לבין התקופה שבה עם ישראל חוזר לארצו – אשרי הדור שזכה לכך!