ב"ה ערב שבת קדש פ' ויקרא תשפ"א
ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר (ויקרא א, א).
רש"י:
לכל דברות ולכל אמירות ולכל ציוויים קדמה קריאה , לשון חיבה, לשון שמלאכי השרת
משתמשין בו, שנאמר [ ישעיה ד, ג]: 'וקרא זה אל זה . . . ' אבל לנביאי אומות העולם
נגלה עליהן בלשון עראי, בלשון טומאה, שנאמר [במדבר כג, ד] 'ויקר א–להים אל בלעם' .
ויקרא אל משה . . . הקול הולך ומגע לאזניו וכל ישראל לא שומעין. יכול אף להפסקות
היתה קריאה? ת"ל : 'וידבר' , לדיבור היתה קריאה ולא להפסקות, ומה היו הפסקות
משמשות? ליתן רוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין . . .(פירש"י ע"א).
בפירוש הקצר והתמציתי שלפנינו אנחנו כבר רואים תכונה מרכזית בדרכו של רש"י בבואו
לפרש את הכתוב, כאשר הוא אינו מסתפק בפירוש קצר למילים שבפסוק אל גם מבהיר לנו מיד
את כוונת המילים שבאותו פסוק, ובכך בעצם מלמד אותנו דבר נוסף מעבר להבהרת לשון הכתוב.
ובהקשר דומה חשובים דבריו של הרשב"ם שאף הוא משלב הערה מעשית ומתודית בדברי פירושו לפסוק שלפנינו בבואו להמליץ לפנינו על פירוש סבו-זקנו ש"י וכך הוא אומר:
רשב"ם :
הלכות מרובות יש בו והתבוננו החכמים בפירושי זקני, כי לא אאריך אלא במקומות שיש לפרש את פשוטי המקראות (דבריו ע"א).
חזקוני:
לפי שאמר למעלה בסוף הספר: 'וכבוד ה' מלא את המשכן. ולא יכל משה לבוא אל אהל מועד, וגו' ', הוצרך לקרות וליתן לו רשות להכנס, ולפיכך כתב: 'ויקרא אל משה' , ולא: 'ויקרא ה' אל משה', וכן הפירוש:ויקרא כבוד ה' הנזכר למעלה אל משה באוהל מועד וידבר אליו, וכן מצינו בתרגום ירושלמי . . . (פירושו ע"א).
ספרא:
הקדים קריאה לדיבור . . . ומנין שכל הקריאות היו 'משה', 'משה' ? . . . ומה תלמוד לומר 'ויאמר' ? מלמד שכל הקריאות היו: 'משה', 'משה', 'ומנין שעל כל קריאה היה אומר: 'הנני' ? ת"ל 'ויקרא אליו אלוקים מתוך הסנה ויאמר אליו: 'משה', 'משה' ויאמר: 'הנני' . משה משה, אברהם אברהם, יעקב יעקב, שמואל שמואל – לשון חיבה ולשון זירוז. דבר אחר: משה עד שלא נדבר עמו, הוא משה משנדבר עמו . . . (ספרא לויקרא א, א בדילוגים).
הרב מרדכי סבתו מביא את דברי הספרא ואומר:
. . . לדעת המדרש עדות יש כאן על מידת הענווה של משה, שנראה אליו ה' כפי שלא נראה אל שום נברא, ובוודאי נתעלה משה רבינו עילוי גדול ונשתנה מכלך בני האדם, כדברי הרמב"ם: ונקשרה דעתו לצור העולמים, ולא נסתלק מעליו ההוד לעולם וקרן עור פניו ונתקדש כמלאכים [הל' יסודי התורה פ"ז, ה"ו]. ועל אף כל זאת הוא נשאר אותו משה שהיה קודם לכן, לא השתרר ולא ראה עצמו כאיש אחר, הוא משה קודם הקריאה, הוא משה אחרי הקריאה , (אהבת התורה, עמ' 184 – 186 בדילוגים).
ונסיים בתובנה מיוחדת של האתר המשובח 'מחלקי המים', ואלה הם הדברים:
אתר מחלקי המים
"ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמר" – מכאן אמרו: כל תלמיד חכם שאין בו דעת נבלה טובה הימנו. תדע לך שכן, צא ולמד ממשה, אבי החכמה, אבי הנביאים, שהוציא ישראל ממצרים ועל ידו נעשו כמה נסים במצרים … ועלה לשמי מרום והוריד תורה מן השמים, ונתעסק במלאכת המשכן, ולא נכנס לפני לפנים עד שקרא לו, שנאמר "ויקרא אל משה". … המשל אומר: דעה חסרת מה קנית, דעה קנית מה חסרת. אף משה לא עלה עד שקראו הקב"ה – "ויקרא אל משה". ולקראת סיום המאמר באתר נאמר: דברים שכתבנו לפני מספר שנים, לא נס ליחם ולא נגמר טעמם ולא פג ריחם הטוב . . . אכן, הפסוק הפותח את פרשתנו ככל שהוא נראה 'פשוט', הרי חכמי הדורות מגלים לנו הבנה מעמיקה יותר שבכוחה להעשיר את עולמנו הרוחני.