ב"ה ערב שבת קדש פ' בא תשפ"א
החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה (שמות יב, ב)
ס' החינוך:
מצוה ד': לקדש חדשים ולעבר שנים בבית דין גדול בחכמה סמוך בארץ, ולקבוע מועדי השנה על פי אותו קדוש, שנ' החדש הזה לכם ראש חדשים , כלומר כשתראו חידושה של לבנה תקבעו לכם ראש חדש, או אפילו לא תראוה מכיון שהיא ראויה להיראות על פי החשבון המקובל, וכן תכלול המצוה זו מצות עיבור השנה, לפי שיסוד מצות קידוש החודש כדי שיעשו ישראל מועדי השם במועדם . . . משרשי מצוה זו כדי שיעשו ישראל מועדי השם בזמנן , שהשם צוה לעשות פסח בזמן שהתבואה באביב, כמו שכתוב 'שמור את חודש האביב' ועשית פסח . . . וחג הסוכות בזמן האסיף בתקופת השנה , ואילולי עבור השנים יבואו המועדים שלא בזמנים אלו , לפי שישראל מחשבין חדשיהן ושמועדיהם לימי שנת הלבנה, שהם שנ"ד ימים ח' שעות, תתע"ו חלקים, והיא חסירה משנת החמה כ"א שעות, י"ד חלקים , סימן יכ"א ר"ד, ובישול התבואות והפירות בכחה של חמה. נמצא שאילולי העיבור שאנו משוים בו שנות הלבנה בשנות החמה לא יבא פסח בזמן האביב והסכות בזמן האסיף. ונתקן הדבר להיעשות בגדולי הדור לפי שהוא ענין חכמה גדולה, גם יאמרו כי ממנו יודע מקרה השנה בתבואות, ואין ראוי למוסרו אלא לגדולים וחסידים. . . ועכשיו בעוונותינו שאין אנו מעברין שנים על פי סמוכים אנו סומכים בחשבונינו על החשבון המקובל מרבי הלל
בתפילת שבת מברכים אנחנו מזכירים את הקשר בין קידוש החודש ובין גאולת מצרים כפי שמזכיר בעל ת"ת:
בעל תורה תמימה:
כפי שידוע, בשבת שמברכין החודש אומרים קודם שמכריזים יום החודש: 'מי שעשה נסים לאבותינו וגאל אותם מעבדות לחרות הוא יגאל אותנו בקרוב וכו' , ולא נתבאר מה שייכות לתפילה זו עם הכרזת החודש. ואפשר לומר, משום דמצות קידוש החודש היא הראשונה לצאת בני ישראל מעבדות לחרות כמבואר כאן, ולכן בשעת קיום מצוה זו מזכירין שעת ציוויה ומבקשים, כי כמו בשעתה של מצוה זו גאל ה' את אבותינו מעבדות לחירות, כך יגאל אותנו היום בזכות קיום מצוה זו, והוי תפלה זו זכירה לזכות מענין היום (תוספת ברכה, עמ' 70).
הרמב"ן עומד על שני האופנים של סדר חדשי השנה, והרי דבריו:
. . . כך הזכירה ביציאת מצרים במנותנו [בשעה שאנחנו מונים] החדש הראשון והחדש השני והשלישי לגאולתנו שאין המנין הזה לשנה. שהרי תחילת שנותינו מתשרי דכתיב 'חג האסיף תקופת השנה' . . . . אם כן כשנקרא לחדש ניסן ראשון ולתשרי שביעי פתרונו ראשון לגאולה ושביעי אליה. וזה טעם 'ראשון הוא לכם', שאיננו ראשון בשנה אבל הוא ראשון לכם, שנקרא לו לזכרון גאולתנו. . . (ע"א).
ספורנו:
החדש הזה לכם ראש חדשים . . .
מכאן ואילך יהיו החדשים שלכם (!). לעשות בהם כרצונכם. אבל בימי השעבוד לא היו ימיכם שלכם, אבל היו לעבודת אחרים ורצונם. לפיכך – 'ראשון הוא לכם לחדשי השנה', כי בו התחיל מציאותכם הבחיריי (דבריו ע"א).
שפת אמת:
בני ישראל מונין ללבנה כי בר"ה מתחדש כל השנה . אבל לבנ"י ניתן התחדשות בכל חודש כדי שלא יהיו נטבעין בטבע ורגילות. ויותר משלושים יום בא לרגילות. ולכן שהחיינו אין מברכין רק הבא מזמן לזמן יותר מל' יום. וכמו ברואה הים הגדול לפרקים. ולכן ניתן לבנ"י התחדשות בכל חודש שיהיו נגאלין מן הטבע. וכל חודש מתחדש הנהגה וסדר מיוחד. ובאמת אין בני עוה"ז יכולין לקבל התחדשות כדכ' ''אין כל חדש תחת השמש', אבל בנ"י שהם בני עוה"ב יכולין לקבל התחדשות ולכן תיקנו בברכת הלבנה וללבנה אמר שתתחדש וכו' לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותן שעתידים להתחדש כמותה… כנ"ל שעתידין להיות בני עוה"ב יש להם דביקות בבחינת התחדשות, וכ"ז בא לבנ"י בגאולת מצרים…
אכן, למדנו שגאולת מצרים איננה אירוע חד-פעמי, אלא היא אות לגאולה של עם ישראל ושל כל אחד מאתנו במהלך הדורות ! מכאן שהזמן בידינו ועלינו להשתמש בו לאור האפשרויות שבידינו.