וארא התשפ״א

ב"ה ערב שבת קדש פ' וארא תשפ"א

והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אתה לכם מורשה אני ה' .

וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבדה קשה (שמות ו, ח – ט).

רמב"ן:

לא בעבור שלא האמינו בה' ובנביאו רק שלא הטו אוזן לדבריו מקוצר רוח כאדם שתקצר נפשו בעמלו, ולא ירצה לחויות רגע בצערו מדעתו, שירוח לו אחרי כן, וקוצר הרוח הוא פחדם שלא יהרגם פרעה בחרב,כאשר אמרו שוטריהם אל משה. ועבודה קשה הוא הדוחק שהיו הנוגשים אצים בהם, ולא יתנום לשמוע דבר ולחשוב בו (דבריו ע"א).

חזקוני:

נתיראו לשמוע אל משה מחמת קוצר רוח של העבודה הקשה שצוה עליהם פרעה כבר [שמות ה, ט]: 'תכבד העבודה על האנשים . . . ואל ישעו בדברי שקר של משה (דבריו ע"א).

מעניין לציין שבעוד הרמב"ן והחזקוני מביאים לנו פירוש המבוסס על פשט הכתוב, הרי רש"י מביא לנו קדם כל תיאור מעין פסיכולוגי של תחושות אבותינו בעת השעבוד ולאחר מכן הוא מביא פירוש ששמע מפי רבי מרדכי ברבי אליעזר, בחינת 'המוסר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם' . במהלך דבריו הוא מציין את עדיפות של הפשט על פני הדרש, והרי דבריו של רש"י:

רש"י:

לא קיבלו תנחומין.

מקצר רוח . . .

כל מי שהוא מֵצֵר, רוחו ונשימתו קצרה ואינו יכול להאריך בנשימתו. קרוב לענין זה שמעתי פרשה זו מרבי מרדכי ברבי אליעזר והביא לי ראיה ממקרא זה [ירמיה טז, כא]: בפעם הזאת אודיעם את ידי ואת גבורתי וידעו כי שמי ה' . למדנו כשהקדוש ברוך הוא מאמן את דבריו אפילו לפורענות ומודיע ששמו ה',

וכל שכן האמנה לטובה. ורבותינו דרשוהו לענין של מעלה: שאמר משה [ה, כב]: 'למה הרעות'. אמר לו הקב"ה: חבל על דאבדין דלא משתכחין . . .

בהמשך רש"י מביא עוד כמה מקורות בעלי אופי דרשני, ואמנם מסקנתו היא שיש להעדיף את הפשט, וכדבריו:

. . . לכך אני אומר: יתישב המקרא על פשוטו, דבר דבור על אופניו, והדרש תידרש. שנ' [ירמיה כד, כט] : 'הלא כל דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע , מתחלק לכמה ניצוצות (מתוך דבריו של רש"י ע"א).

הרב אברהם שמשון אונדרוויזר בתרגומו של פירוש רש"י להולנדית:

. . . כשם שהסלע מתפוצץ לרסיסים רבים, כך דבר הא-לוקים יכול להתפרש בכיוונים שונים [עיינו גם במס' סנהדרין לד, א].

לבסוף בעל משך חכמה מזכיר שמשה רבינו מנסח את הדברים כך שיוכלו לעבור ביתר קלות אצל אנשים הסובלים 'מקוצר רוח ומעבודה קשה', והרי דבריו:

משך חכמה:

. . . כי דרך קשי יום אשר יחפוצו לשמוע רק כדי לצאת מצרתם ולא לשמוע בהבטחות עתידות ובהצלחות נפלאות כו', ולכן וידבר ה' וכו' ויצום אל ב"י ואל פרעה וכו' להוציא בנ"י מארץ מצרים', כלומר לדבר רק אודות זה וכמו שנזכר לקמן^[1] . . . (מתוך דבריו ע"א).

במהלך הדורות היו מצבים בהם היהודים התקשו להיענות קריאות של סכנה ולהקשיב לקולו הגאולה . . .

1. הספר מפנה לפסוק כו, אולם כנראה הכוונה היא לפסוק כז. ↑