ב"ה ערב שבת קדש פרשת כי תשא תשפ"ד
שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֘ יֵעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י שַׁבַּ֧ת שַׁבָּת֛וֹן קֹ֖דֶשׁ לַה' (שמות לא,טו)
פירש רש"י: "מנוחת מרגוע ולא מנוחת עראי". למה התכוון רש"י?
הרב זווין מסביר שישנן שתי מנוחות. האחת היא מנוחה פשוטה המוכרת לכולנו והבאה מתוך עייפות. בנוסף לכך ישנה מנוחה מה שהוא קורא 'מנוחת גמר'. כך הוא מסביר:
"הראשונה באה להחליף כח בשביל שיהיה אפשר לו לאדם להמשיך הלאה בעבודתו. אדם עמל ויגע זמן מסויים והוא מתעייף, וכשלא ינוח באמצע לא יוכל לעבוד הלאה, ולכן באה המנוחה. השניה באה אחרי שהאדם כבר גמר את כל מלאכתו, וכבר השיג את המטרה שהציב לו בעבודתו – הקמת בנין למשל או איזה דבר שהוא במעשה ידיו – ואז הוא נח ומסתכל בפרי עבודתו בשלוות הנפש, מסתכל ונהנה.
'ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך' – 'כשתבוא שבת יהיה בעיניך כאילו כל מלאכתך עשויה'. כלומר אתה צריך לתאר לעצמך ביום השבת כאילו כל מלאכתך כבר נגמרה, וכבר אין לך מה לעשות, והמנוחה שלך היא לא הפסקה באמצע העבודה, בשביל שתוכל לעבוד מחר שוב, אלא מנוחת גמר.
מנוחת השבת צריכה להיות מנוחת מרגוע ולא מנוחת עראי. מנוחה בשביל לעבוד היא מנוחה זמנית, מנוחת עראי. ולא זאת המנוחה ולא זה המרגוע. בשבת יש 'מנוחה שלימה', מנוחת שלום ושלווה והשקט ובטח, מנוחת מרגוע.
שונה יום השבת שלנו מיום המנוחה של אומות העולם. 'ולא נתתו ה' אלוקינו לגויי הארצות ולא הנחלתו מלכנו לעובדי פסילים'. יום המנוחה של האומות אינו אלא כדי לאפשר המשך העבודה למחרתו, ואילו ביום השבת לישראל 'יהא בעיניך כאילו כל מלאכתך עשויה', כאילו אין מחר יום עבודה כלל. מנוחת גמר".
יהי רצון שנזכה לאותה מנוחה מיוחדת שהיא מרכזה של השבת.
שבת שלום, בשורות טובות
סבא