ב"ה ערב שבת קדש פרשת וארא תשפ"ד
וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה לִפְנֵ֥י ה' לֵאמֹ֑ר הֵ֤ן בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ לֹֽא־שָׁמְע֣וּ אֵלַ֔י וְאֵיךְ֙ יִשְׁמָעֵ֣נִי פַרְעֹ֔ה וַאֲנִ֖י עֲרַ֥ל שְׂפָתָֽיִם (שמות ו,י"ב)
בדברי השפת אמת על פסוק זה מצאנו יסוד חשוב ביותר:
"פרשנו כבר כי ע"י שבנ"י לא שמעו לכן הוא ערל שפתים. כי הנביא מתנבא בכח שמיעת בנ"י כדכ' נביא מקרבך כו' והנה כ' שמעה עמי ואדברה ואחז"ל אין מעידין אלא בשומע וזה הי' עיכוב עשרת הדיברות. והי' הדיבור בגלות כל זמן שלא הוכנו המקבלים לשמוע דבר ה'". (שנה תרנ"ט)
כוונת השפת אמת לומר שכדי שמסר מסוים ימצא אוזן קשבת אצל אדם אחר יש צורך שהאדם שהמסר מופנה אליו יהיה מוכן לקלוט את הדברים.
לעתים אדם מדבר ומנסה לשכנע בלהט גדול, והוא אינו מבין או אינו שם לב, שהצד השני כלל לא מוכן כרגע לקבל את הדברים.
הדבר הזה עם כל פשטותו מלמד אותנו דבר חשוב בנושא של כח הדיבור ובכלל בתקשורת בין בני אדם:
לא מספיק לומר למישהו דבר מסוים, אלא יש לעשות מאמץ מיוחד כדי לבדוק שהמסר אמנם ייקלט אצל השני…
יהי רצון שהקב"ה ישמע את צעקותינו ויציל אותנו מהמצוקה שאנחנו נמצאים בה.
שבת שלום
סבא