ב"ה ערב שבת פרשת כי תצא תשפ"ג
בתחילת דבריו לפרשת השבוע מצטט הרב זקס את הפסוקים האלה:
"כי יהיה ריב בין אנשים ונגשו אל המשפט ושפטום והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע והיה אם בן הכות הרשע והפילו השופט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר.
ארבעים יכנו לא יוסיף פן יוסיף להכותו על אלה מכה רבה ונקלה אחיך לעיניך" (דברים כה, א-ג).
חז"ל למדו מהפסוקים האלה עקרון יסודי בהליך שיקומו של עבריין שריצה את עונשו. בתחילת הקטע קוראים לעבריין 'הרשע' כלומר האשם, ואילו בסופו, משנענש ולקה נקרא 'אחיך'.
מכאן מסקנה הלכתית נקודתית ומסקנה כללית.
הדין הנקודתי נוגע לעברות שעונשן כרת. כרת הוא העונש המצוין בתורה כמה פעמים בביטויים כמו 'ונכרתה הנפש ההיא מעמיה'.
במקרים רבים אנו מפרשים שדין זה נועד להתבצע בידי שמים. אם בכל זאת מסיבות שונות בית הדין העניש את העבריין בעונש בידי אדם במלקות – מהעיקרון 'משלקה קראו אחיך' לומדים כאן כי עונש המלקות הזה מבטל את העונש הא-לוקי.
מעכשיו משלקה העבריין, הוא אחיך, כלומר הוא לא ייכרת מהעם, והוא פטור מעונש נוסף.
זו המסקנה הנקודתית. אבל יש כאן גם מסקנה כללית.
התורה מלמדת אותנו שבשעה שהעבריין קיבל את עונשו הוא פותח דף חדש ועלינו לקבלו מחדש כאחינו!
במילים אחרות: מי שעשה עבירה וקיבל את עונשו הרי הוא כאחד מאיתנו והוא מתחיל מחדש!
חשובים הדברים לכולנו בימים אלה ימי הרחמים והסליחות.